|
מחלת הליים: המגיפה הלא ידועה |
|
|
|
מחלת הליים היא מחלה זיהומית, דלקתית המחוללת אחוזים ניכרים של התחלואה הכרונית וגם מחלות נפש והפרעות קשב וריכוז וכל טווח התסמונות עד לאוטיזם.
לטענת משרד הבריאות הישראלי מחלת הליים אינה קיימת בישראל, ועל כן הוא אינו עורך בדיקות למציאת המחלה. לאחרונה מחקרים הראו כי מחלת הליים היא נפוצה בעולם עד לרמת מגיפה, ועל כן קשה להניח כי היא אינה נפוצה לפחות ברמה מסוימת גם בישראל. במאמר זה נספר יותר על מחלת הליים, סכנותיה ותכונותיה ועל הדרכים לאבחנה.
מסיבות שנראה בהמשך, מחלת הליים היא קשה לאבחון. על כן, חולים רבים אשר אובחנו בטרשת נפוצה, פיברומיאלגיה, אלצהיימר, תסמונת העייפות הכרונית, או מחלות ניווניות או נפשיות אחרות, עשויים להיות נגועים במחלת הליים אשר משפיעה או גורמת לתחלואים אלה.
רבים אינם רואים במחלת הליים מחלה מידבקת פשוטה, אלא מחלה סבוכה אשר קשורה לפעמים גם בזיהומים נוספים, ובעיקר בטפילים מהסוג בבזיה ברטונלה מיקופלסמה ואהרליכיה. מבדיקות אצל בעלי חיים התגלה כי כבר בשבוע שאחרי ההידבקות, החיידק הגורם למחלת הליים עשוי להיות מוטבע בגידים, בשרירים, ברקמות, בלב ובמוח.
בניגוד לדעה המקובלת, מחלת הליים נישאת לא רק על ידי קרציות. גם חרקים אחרים כמו פרעושים וייתושים עשויים להעבירה לבני האדם. הוא יכול לעבור בין בני אדם גם בעירויי דם.
החיידק הגורם למחלה נקרא "בורליה בורגדורפרי". הוא מסוג החיידקים הנקרא סיפורקיט. ספירוקיט זה דומה מבחינה גנטית לחיידק הגורם לעגבת (סיפיליס) ועל כן הוא יכול גם לעבור בזרע. ד"ר גרגורי באך שחקר את הנושא סיפר כי כאשר הוא מטפל בחולה במחלת ליים, הוא מטפל גם בבן או בת זוגו, אחרת, לטענתו, הם עשויים להעביר את המחלה האחד לשני.
בדיקות הדם הסטנדרטיות שמשתמשים בהן בכדי לגלות את מחלת הליים אינן אמינות דיין. בדיקת ה-Western Blot Antibody המקובלת מחפשת נוגדנים למחלה. על פי ד"ר האריס, בדיקה זו "אינה חיובית מיידית לאחר החשיפה לחיידק, ורק 60-70 אחוזים מהחולים יפתחו אי פעם נוגדנים למחלה".
ד"ר וויטאקר וד"ר לידה מטמן פיתחו שיטות בדיקה אחרות אשר מגלות את קיומו של האורגניזם בצורה אמינה יותר, אך בדיקות אלה טרם קיבלו את אישורו של משרד הבריאות האמריקאי (ה-FDA).
מכיוון שאבחון מחלת הליים הוא אבחון קליני, המסתמך על תסמיני המטופלים ותגובותיהם, ד"ר ג'ונס טוען כי כ-50 אחוז מחולי הליים בהם הוא מטפל לא התגלו בבדיקות המעבדה, אף על פי שיש להם את כל תסמיני המחלה. על מנת לאבחן את מחלת הליים, אומר ד"ר בוק, "אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של המטופל, הסימפטומים שלו, הנטיות הגנטיות, המטבוליזם, בעיות קודמות במערכת החיסון, כמו גם בהיסטוריה של טיפול אנטיביוטי, ומצב תזונתי".
אחת מהבעיות באבחון מחלת הליים היא יכולתו של ספירוקיט הליים לשנות את צורתו באופן רדיקלי, ולהתפשט בגוף במהירות מרשימה במיוחד. בצורתו הקלאסית, החיידק יכול להתפתל ולהסתובב על מנת לדחוף את עצמו קדימה. בגלל יכולתו זו, חיידק הליים יכול לשחות טוב יותר ברקמות מאשר בדם. החיידק חודר לרקמה, משכפל את עצמו וביציאתו הוא הורס את התא אליו הוא חדר. לפעמים קרום התא קורס סביב החיידק, וכך יוצר מעין הסוואה לחיידק אשר מונעת מהמערכת החיסונית של הגוף ומבדיקות המעבדה להבחין בו.
ב"רזי הבריאות" פיתחנו שיטה מהימנה לאבחון של ספירוקיט הליים בעזרת הביו-רזוננס הממוחשב. כמו כן הושקעו מאמצים רבים במחקר ופיתוח שיטות טיפול למחלה. לאחרונה גדעון רז השתלם אצל ד"ר דיטריך קלינגהרט וד"ר לי קאודן, מגדולי המומחים בעולם למחלת הליים.
parasite cleansing
|
